התחייבות מבטח שלא לפנות ללקוחות סוכן 

האירוע

בין סוכנות הביטוח פלתורס לסוכנות הביטוח ארנון מאירי שררו בשנות הששים יחסי אמון מיוחדים. פלתורס שימשה מורשה של חתמי לויד'ס בארץ וסוכנות ארנון מאירי היתה סוכנות ביטוח ותיקה שביצעה וחידשה את כל ביטוחי היהלומים של מבוטחיה אצל פלתורס.

בפלתורס עצמה לא היתה מחלקת רכישה ורובם המכריע של הביטוחים נרכשו באמצעות ארנון מאירי.

כדי להסיר כל אבן נגף לעבודה המשותפת ביקשה ארנון מאירי בתחילת שנות השבעים וקבלה מפלתורס מכתב לפיו התחייבה האחרונה שלא לפנות במישרין או בעקיפין אל לקוחות ארנון מאירי לחדוש כל ביטוח, אלא בהסכמת ארנון מאירי ובתנאי שתשולם לה עמלת הסוכן.

חלפו עשר שנים נוספות, היחסים עדיין היו טובים אך ארנון מאירי החלה להענות לחיזוריהם של מורשי לויד'ס אחרים. לא עוד קשר בלעדי עם פלתורס.

מעבר הזמן השכיח את המכתב והצדדים החלו להתחרות האחד בשני.

בשלב זה נזכרה ארנון מאירי במכתב ופנתה עמו לשופט שאול אלוני בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה למתן צו מניעה נגד פלתורס "האוסר עליה לפנות במישרין או בעקיפין ללקוחותיה של המבקשת לחידוש ביטוחים".

התחייבות שאינה קצובה בזמן

השאלה שעמדה להכרעה היא האם התחייבות מסוג זה שניתנה לפלתורס עומדת לעולם, אפילו נשתנו הנסיבות שהיו קיימות בבסיס ההתחייבות.

העקרון שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון הוא ש"אנשים העושים הסכם עסקי ואינם קוצבים לו זמן, אין כוונתם דווקא שיהיה לצמיתות, כי אם לזמן שיכול להחשב כסביר בהתחשב עם טיב הענין והתנאים המונחים ביסודו".

בענייננו, קובע השופט אלוני, היתה ההתחייבות של פלתורס מיועדת להגן על זכותה של ארנון מאירי לזכות בעמלת-חידוש פוליסה. על כך שהחידוש ייעשה אצל דניאל לא היה ספק. הספק היה שמא תאבד ארנון מאירי את העמלה. להסרת ספק זה ניתן המכתב.

מניעת תחרות חופשית

כיום שונה המצב. המשך חיובה של פלתורס על פי המכתב אין פירושו מניעת עמלה בלבד אלא מניעת הביטוח עצמו. כל שבעצם עותרת לו ארנון מאירי הוא למנוע מאת פלתורס תחרות חופשית להשגת ביטוחים בשוק המצומצם של יהלומנים.

אין מקום לייחס לפלתורס כוונה, פוסק השופט אלוני, לוותר כליל על כל לקוח שבוטח אי פעם אצלה בשל הפניתו אליה על ידי ארנון מאירי. בסיסה של ההתחייבות היה הקשר והמשך הקשר בין המבוטח ובין פלתורס. בסיס זה לא קיים יותר וממילא גם אין להמשיך ולקיים את ההתחייבות שבמכתב.

מסמך 7